אחד המיתוסים הנפוצים על שתלים דנטליים הוא שמכיוון ששתל עשוי טיטניום ולא יכול לפתח עששת, הוא זקוק לפחות תשומת לב מאשר שן טבעית. נכון שעששת אינה מאיימת על השתל, אבל הרקמות שמקיפות אותו, החניכיים והעצם, רגישות לדלקת, ובמובנים מסוימים אפילו פגיעות יותר מאשר סביב שן טבעית. ההשקעה בשתל משתלמת באמת רק כשמתייחסים לניקוי ולמעקב כחלק בלתי נפרד מהטיפול.
למה שתל זקוק להגנה, אפילו יותר משן טבעית
שן טבעית מחוברת לעצם באמצעות רצועה פריודונטלית עשירה בכלי דם, וסיבי החניכיים נאחזים בשורש בזווית שיוצרת מחסום יעיל יחסית בפני חיידקים. סביב שתל המבנה שונה: אין רצועה פריודונטלית, סיבי הרקמה מסודרים במקביל לשתל ולא נאחזים בו, ואספקת הדם מצומצמת יותר. כתוצאה מכך, כשמתפתחת דלקת, היא עלולה להתפשט מהר יותר לעבר העצם.
הדלקות סביב שתלים מתחלקות לשני שלבים. דלקת ברירית סביב השתל (מוקוזיטיס) מוגבלת לרקמה הרכה, ובדרך כלל הפיכה כשמשפרים את הניקוי. פרי־אימפלנטיטיס היא שלב מתקדם יותר, שבו מתרחש גם אובדן של העצם שמחזיקה את השתל. הבעיה שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב: סקירה שיטתית שפרסמו Derks ו־Tomasi ב־2015 העריכה את השכיחות הממוצעת של דלקת ברירית סביב שתלים בכ־43% מהמטופלים, ושל פרי־אימפלנטיטיס בכ־22%, אם כי ההגדרות במחקרים השונים היו מגוונות ולכן יש להתייחס למספרים בזהירות. הגורם המרכזי הוא הצטברות רובד חיידקי, ולצדו גורמי סיכון כמו היסטוריה של מחלת חניכיים, עישון, סוכרת לא מאוזנת והיעדר מעקב מקצועי.
השבועות הראשונים: שלב ההחלמה
בתקופה שאחרי ההשתלה העיקרון החשוב ביותר הוא לפעול לפי ההנחיות של המנתח, משום שהן משתנות לפי סוג הניתוח, כמות השתלים והאם בוצעה גם השתלת עצם. ככלל, ביממה הראשונה נמנעים משטיפות פה נמרצות ומיריקה חזקה, כדי לא להפריע לקריש הדם. בימים הראשונים מצחצחים את שאר השיניים כרגיל, אבל בעדינות רבה ליד האזור המנותח, ולעתים נמנעים מלגעת בו כלל. במקרים רבים ממליצים על שטיפה בתכשיר אנטיספטי, כמו כלורהקסידין, לתקופה מוגבלת. מומלץ לאכול מזון רך, להימנע מלעיסה בצד המנותח ולא לגעת באזור בלשון או באצבעות. עישון בתקופה הזו פוגע באספקת הדם ובהחלמה, ולכן חשוב להימנע ממנו.
שגרת ניקוי לטווח ארוך
אחרי שהשתל התאחה והכתר הותקן, מתחילה השגרה שתלווה אתכם לאורך שנים:
- מברשת רכה פעמיים ביום: ידנית או חשמלית, כשהזיפים מכוונים לקו החניכיים סביב השתל.
- מברשות בין־שיניות: בגודל שמתאים לרווח, רצוי עם חוט מצופה כדי לא לשרוט את משטח השתל. השיננית יכולה להתאים את הגודל המדויק.
- חוט דנטלי ייעודי לשתלים: קיימים חוטים ספוגיים שעבים יותר באמצע ונוחים במיוחד סביב שתלים וגשרים.
- מכשיר שטיפה במים: תוספת יעילה, במיוחד מתחת לגשרים על שתלים ולשיקומים של לסת שלמה, שם קשה להגיע עם מברשת.
- משחה בעלת שחיקה נמוכה: משחות שוחקות מאוד עלולות לשרוט את הכתר ולהקל על הצטברות רובד.
מה אסור, או לפחות לא מומלץ
- לעשן: העישון הוא אחד מגורמי הסיכון המובהקים לכשל של שתלים ולדלקות סביבם.
- להתעלם מדימום: דימום סביב שתל אינו נורמלי. זה לעתים קרובות הסימן הראשון לדלקת ברירית, בשלב שבו עוד אפשר להחזיר את המצב לקדמותו.
- להשתמש בכלים מתכתיים או בקיסמים חדים: הם עלולים לפגוע ברקמה הרכה ולשרוט את משטח השתל.
- לפתוח בקבוקים בשיניים או לכסוס קרח: כוחות חריגים עלולים לגרום לסדקים בכתר או לשחרור הברגים.
- לחרוק בלילה בלי סד: מי שחורק שיניים צריך לשקול סד לילה כדי להגן על השתלים והכתרים.
מקרה מיוחד: גשר או שיקום מלא על שתלים
מי שעבר שיקום של לסת שלמה על כמה שתלים, או קיבל גשר שנשען על שתלים, צריך לדעת שהאתגר העיקרי נמצא מתחת לשיקום. בין הגשר לחניכיים נוצר מרווח שבו מצטברים שאריות מזון ורובד, ומברשת רגילה פשוט לא מגיעה אליו. כאן נכנסים לתמונה חוט ספוגי עם קצה נוקשה שאפשר להשחיל מתחת לגשר, מברשות בין־שיניות בזוויות שונות ומכשיר שטיפה במים. כדאי לבקש מהשיננית הדגמה מעשית בפה שלכם, כי כל שיקום בנוי אחרת. בשיקומים מסוימים מתוכננת גם הסרה תקופתית של הגשר במרפאה לצורך ניקוי יסודי ובדיקה של הברגים והשתלים.
ביקורות ותחזוקה מקצועית
גם ניקוי ביתי מצוין לא מחליף מעקב מקצועי. ניקוי אצל שיננית שמשתמשת במכשירים שמתאימים לשתלים, מדידת עומק הכיסים סביב השתל וצילומים תקופתיים מאפשרים לזהות בעיה עוד לפני שהיא מורגשת. התדירות נקבעת לפי רמת הסיכון האישית, ולרוב מדובר בביקורת כל שלושה עד שישה חודשים. מטופלים עם היסטוריה של מחלת חניכיים זקוקים בדרך כלל למעקב צמוד יותר. מומלץ לבצע את המעקב במרפאת מומחים לחניכיים ולהשתלות, שבה רופא החניכיים מכיר את השתלים ואת ההיסטוריה של הפה ויכול לזהות שינויים מוקדם.
סימני אזהרה שמחייבים פנייה
- דימום, אדמומיות או נפיחות סביב השתל.
- הפרשה של מוגלה או טעם רע שאינו חולף.
- נסיגת חניכיים שחושפת את החלק המתכתי.
- כתר שמרגיש רופף או זז.
- כאב בלעיסה או רגישות חדשה באזור השתל.
לסיכום
שתל דנטלי הוא אחד הפתרונות העמידים ביותר ברפואת השיניים, אבל העמידות שלו תלויה במידה רבה במה שקורה אחרי הניתוח. הקפדה על ההנחיות בשבועות הראשונים, שגרת ניקוי עם הכלים המתאימים, הימנעות מעישון ומהרגלים מזיקים, וביקורות קבועות הם מה שמבדילים בין שתל שמחזיק עשרות שנים לבין שתל שמתחיל להיכשל. מי שרוצה להבין מה עוד משפיע על אורך החיים של שתל ימצא הרחבה במאמר לכמה זמן באמת מחזיק שתל דנטלי.